החלטה בתיק ע"מ 1873/13

הרקע

לפי כתב האישום שהוגש נגד המשיב, הוא היה מעורב בקבלת חלקי רכב גנובים - שני מנועים, ודלתות של שני כלי רכב - בהחזקתם ובמכירתם לסוכן משטרתי סמוי במרץ ובאפריל השנה.

בבית המשפט קמא הסכימה כב' השופטת ריבלין-אחאי עם התביעה, כי קיימת עילת מעצר, אך בכל זאת הורתה על שחרורו של המשיב בערבות של 10,000 ש"ח, לאחר שקבעה כי ביצוע שתי עסקאות בחלקי רכב גנוב על ידי צעיר שעברו נקי, אינו עיסוק בהיקף המצדיק מעצר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר התביעה.

טיעוני הצדדים

בדיון בפניי יצאו הצדדים מנקודת הנחה, כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת העבירות, וטיעוניהם התמקדו בשאלת קיומה של עילת מעצר וחלופת מעצר.

התביעה טענה, כי בית המשפט קמא הסתמך על החלטה לא מתאימה של כב' השופט לקח בע"מ   1827/13 חלדון טלול. באותו ערר נדון עניינו של נאשם שקיבל חלקי רכב שנגנבו מספר חודשים קודם לכן, ואילו בענייננו כלי הרכב נגנבו זמן קצר מאד לפני שהגיעו לידי המשיב, והדבר מלמד על הקשר בינו לבין הגנבים. המשיב עוסק בכלי רכב למחייתו, ומודע לצורך בבדיקה יסודית של חוקיות חלקי הרכב שמובאים אליו. אם ישוחרר קיים סיכון רב שיחזור לעסוק בחלפים גנובים.

הסנגור המלומד טען כי המשיב הוא בעליו של מוסך לתיקון כלי רכב, ולא עסק לממכר חלפים. העסקאות בחלקי הרכב הגנובים לא נעשו בתוך המוסך, ולכן אינן חלק מעיסוקו הרגיל של המשיב. שותפו הישראלי לפרשייה שוחרר ממעצר. בין גניבת כלי הרכב לבין קבלתם על ידי המשיב חלף זמן ממושך, ולכן החלטתו של כב' השופט לקח בע"מ 1827/13 רלוונטית גם לכאן. המשיב נשוי טרי ובעל עבר פלילי נקי. כשנודע לו שהמשטרה מחפשת אחריו, התייצב לחקירה. מכאן שאין חשש שיימלט מן הדין.  

על כך השיב התובע, שהמשיב אמר במהלך חקירתו כי לא ידע מדוע זומן לחקירה, וכי לו ידע שייחקר על עבירות בחלקי רכב - לא היה מתייצב לחקירה.

דיון והכרעה

כיוון שהצדדים לא חלקו על קיומה של תשתית ראייתית לכאורה, ואף לא הגישו לי את מלוא חומר הראיות, הדיון בערר זה התמקד בשאלת קיומן של עילות למעצר המשיב.

ב-בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4), 268, עמ' 271-272 נכתב:

"... ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה."

כפי שציינתי בהחלטתי ב-ע"מ 1782/13 ג'יהאד אבו עביד, לעיתים קיימות נסיבות המקימות מעין-חזקה, כי הנאשם עוסק ברכוש גנוב בהיקף ניכר, יוצר מסוכנות לציבור ומצדיק מעצר עד תום ההליכים. חלק מן הנסיבות הללו הוא ביצוע עסקאות חוזרות בחלקי רכב, שברור שהם גנובים.

כיוון שלא הובאו בפניי ראיות מספקות להבחנה בין השותף הישראלי של המשיב - מהנד פליפאל - שנטען כי שוחרר ממעצר, לא אוכל להשוות את עניינו עם ההחלטה בנוגע למשיב.

במקרה זה, המשיב ביצע שתי עסקאות ומכר ארבעה חלקים גנובים בעלי שווי ניכר, בהם שני מנועי רכב, שבזכות המספרים המוטבעים עליהם קל לדעת אם הם "חוקיים" אם לאו. עסקה אחת בוצעה חודש לאחר שהרכב נגנב מבעליו הישראלי, והשנייה כחודשיים לאחר הגניבה.

בעיניי, פחות חשובה השאלה אם בוצעו עסקה אחת או עסקאות רבות, וחשוב יותר האם העסקאות מלמדות על עיסוק קבוע בסחר ברכוש גנוב. עיסוק קבוע כזה הוא המקים את החשש לביטחון הציבור.

בענייננו, מדובר בסחר בידי מי שעיסוקו הרגיל הוא בכלי רכב (עובדה זו נטענה על ידי ההגנה), והנסיבות שוללות את ההנחה המקלה, שמדובר במעידה חד-פעמית ומזדמנת. יש לזכור, כי מאחורי הניסוח ה"יבש" של כתב האישום, לפיו המשיב קיבל לידיו רכוש גנוב ומכר אותו לסוכן משטרתי, מסתתרות פעולות רבות, שבלעדיהן לא תיתכן מכירה כזו. נדרש קשר עם גנבי רכב או סוחרי רכוש גנוב אחרים, שיחות טלפון ופגישות ליצירת שותפויות מזדמנות או קבועות, תיאום קבלת החלקים וקביעת תנאי התשלום בגינם, היכרות ויצירת קשר עם בסיס רחב של קונים פוטנציאליים או של "משווקים" של רכוש גנוב, תשתית שבלעדיה לא תהיה כדאיות בקבלת החלקים הגנובים. יצירת הקשרים הללו וביסוסם דורשים זמן והשקעת מאמץ ניכר, ואין הם בבחינת אירוע מזדמן וחולף.